וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ,וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ,
זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ,וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ,
זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
דבר לא הכין אותי לכך שיום אחד אעסוק בחקר התורה ואשב לכתוב ספר על פניה ההומניסטים.
את החיבה לסיפורי התנך רכשתי עוד בילדותי מהמחנכת טובה לוי, שהאירה את הפנים ההומניסטיים של התורה. גם אמי, שהשתתפה בחוג של הרב שמואל אבידור הכהן, הרבתה לדבר על חכמת החיים האנושית שאפשר למצוא בסיפורי השופטים המלכים והנביאים. אהבתי לקרוא ספרים בנושא של מאיר שלו, אביגדור שנאן יאיר זקוביץ' וחוקרים נוספים. למרות כל זאת היה ברור לי לאורך השנים שמדובר, בראש ובראשונה, בספר תיאולוגי, כשהאמונה באל אחד והמחויבות לקיים את כל מצוותיו עומדות במרכז.
התשוקה לכתוב נבעה מהגילויים הן בדבר משמעות הומניסטית מהפכנית שצפונה בכתוב והן בדבר התחכום בכתיבתו של "הסופר המקראי". דבקתי בקריאת פשט הכתוב, ובשנים הראשונות הייתה הקונקורדנציה ספר העזר היחיד שלי. לאחר שהתגבשה הבנתי האישית קראתי ספרים ומאמרים רבים של אנשי אקדמיה. ברצוני לציין במיוחד ספרים של פרופ' יונתן גרוסמן שחידדו את הבנתי על טכניקות הכתיבה של הסופר המקראי וכן את ספרו של ד"ר יהושע ברמן "נבראו שווים", העומד על רעיונות פורצי דרך שמופיעים בקודקס של התורה לעומת ספרי חוקים של עמים אחרים בתקופה העתיקה. במהלך הכתיבה נעזרתי בבעלי ידע בתחום, בהם אנשי אקדמיה, כדי להבטיח שדרך הניתוח תהיה קוהרנטית ונאמנה לפשט הכתוב.
דורון לוקס
לפני כשמונה שנים הצטרפתי לקבוצת לימוד ב"עלמא – בית לתרבות עברית" כדי להרחיב את ידיעותיי בארון הספרים היהודי. בהשראת רוח ה"קריאה היחפה" של ד"ר רות קלדרון עלו אצלי שאלות בנוגע לפער בין פשט הכתוב בתורה ובין פרשנות מסורתית, ובעקבות תגובות מחזקות על מאמר שכתבתי שקעתי בשמונה שנות חקירה וכתיבה מאומצות שבסיומן נולד ספר זה.